מ.נ. נ' ד.ג. ואח'

מה דינן של הזכויות במגרש באזור התעשייה ... – האם הן בבעלות התובע והוחזקו עבורו בנאמנות ע"י אביו המנוח בהיותו בחיים או שמא היו בבעלות האב ועם לכתו לעולמו כלולות הן בעיזבונו – בכך תעסוק ההכרעה שלפנינו.

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים 

1. התובע הוא אחיהם של הנתבעים 1-5 וכולם ילדיו של ... ז"ל, אשר נפטר לבית עולמו ביום 06.02.2011 (להלן: "המנוח").

   הנתבעים 8-13 הם נכדיו של המנוח, ילדיה של בתו הנוספת, שהלכה לעולמה.

    

2. בלב ההליך דנא מחלוקת בעניין הזכויות במגרש באזור התעשייה ..., הידוע גם כחלק מחלקה .., גוש ..., מגרש ... בתיק מנהל .... (להלן: "המגרש"). בשנת 1986 נחתם בין המנוח ורמ"י (שנקראה אז מנהל מקרקעי ישראל) הסכם פיתוח בעניין המגרש.

    

3. ביום 24.03.2010 מונו התובע ונתבע 2 כאפוטרופוסים, ביחד ולחוד, לכלל ענייניו של המנוח (הליך א"פ 5260-09).

    

4. בחלוף כארבעה חודשים ממועד פטירת המנוח, ביום 28.06.2011, פנה התובע לבית משפט זה והגיש בקשה, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, לאישור בדיעבד של הסכם עם הבנק הבינלאומי הראשון להסדרת חוב (א"פ 48279-06-11). בבקשה נטען, כי במהלך שנות השמונים של המאה הקודמת שיעבד המנוח את זכויותיו במגרש לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לשם קבלת מסגרת אשראי עבור חברת ...., שהייתה בבעלות התובע ונתבע 2. כן חתם המנוח על ערבות שאינה מוגבלת בסכום להבטחת התחייבויות החברה. בשנת 2005 העמיד הבנק שתי הלוואות נוספות לחברה לאחר שניתן ע"י המנוח כתב ערבות נוסף לקיום התחייבויות החברה. בשנת 2008 נקלעה החברה לקשיים כלכליים, וכתוצאה מכך נכנסה להליכי פירוק. בעקבות זאת, נכרת ביום 04.08.2010 בין התובע, כאפוטרופוסו של המנוח, ובין הבנק הסכם לסילוק חוב על סך 760,000 ₪. ברם, התובע לא קיבל אישור מראש של בית המשפט להתקשרות האמורה כמתחייב בדין, ולכן פנה לקבלת האישור בדיעבד. בנוסף, ושעה שהתובע לא הצליח לעמוד בהסדר החוב עם הבנק (לדידו, עקב הפרת הסכם השכירות ע"י שוכר המבנה במגרש), הוא התקשר בהסכם עם עו"ד ת. לפיו זכויות הבנק כתוצאה מחובו של המנוח כלפיו, לרבות שעבוד הזכויות לטובתו תומחינה לו בתמורה ל- 50% מהזכויות במגרש. התובע עתר, אפוא, לאישור הסכם המחאת הזכויות בינו ובין עו"ד ת. בסופו שיום נמחקה הבקשה ביום 02.12.2012 מחוסר מעש וההליך נסגר.

    

5. בראשית שנת 2013 הגיש התובע בבית משפט זה תביעה זהה לתביעה מושא ההליך שבכותרת (תמ"ש 54763-01-13). במסגרת ההליך האמור הופנו הצדדים להליך גישור, תוך שהובהר כי ככל שהוא לא יישא פרי, יידרש בית המשפט לשאלת הסמכות העניינית לדון בהליך האמור. יצוין, כי הליך הגישור לא צלח, אך התביעה נמחקה מחוסר מעש עפ"י החלטה מיום 13.05.2015.

    

6. ביום 07.09.2015 הגיש התובע בקשה למינוי מנהל עיזבון (ת"ע 11644-09-15), שעילתה היא הצורך בהגעה להסדר עם הנושה בעניין הזכויות במגרש. ביום 16.05.2016 נמחקה הבקשה נוכח עמדת התובע לפיה ככל שהוא לא ימונה כמנהל העיזבון, חוזר הוא בו מן הבקשה.

    

7. מהמונח לפניי עולה עוד, כי ביני לביני התנהלו הליכי הוצל"פ בין עו"ד ת. והצדדים בעניין מימוש המשכון אשר הוטל על הזכויות במגרש (עמ' 108 -114 לתצהיר התובע).

    

    

8. התביעה שלפני הוגשה תחילה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובתום הדיון הראשון שהתקיים בהליך ביום 08.11.2018 ניתנה החלטה המורה על העברת הדיון בה לבית משפט זה.

    

9. הנתבעים 6-13 לא הגישו כתבי הגנה ואף לא התייצבו לישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה לפניי ביום 23.05.2019. לפיכך ועל אף שלא מצאתי ליתן פסק דין חלקי כנגדם, נקבע כי הם איבדו זכותם להתגונן מפני התביעה.

    

10. משלא עלה בידי להביא הצדדים להסכמות באף אחת משתי ישיבות קדם המשפט שהתקיימו בהליך ובהינתן אופי המחלוקת בין הצדדים, נקבע ההליך לשמיעת ראיות.

     

11. ביום 03.03.2020 הוגשה לתיק בית המשפט הודעת הנאמן בהליך פשיטת הרגל שנוהל בעניינו של נתבע 13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (פש"ר ...) לפיה ביום 06.01.2020 ניתנה ע"י בית המשפט של פשיטת הרגל החלטה, בהעדר תגובה של התובע דכאן ורמ"י, כי הוא זכאי להירשם כבעל 1/54 מהזכויות במגרש.

     

12. דיוני שמיעת הראיות התקיימו ביום 02.03.2021 וביום 08.03.2021 ובסופם ניתנה הוראה להגשת סיכומים בכתב. הצדדים פעלו בהתאם.

     

    טענות הצדדים בתמצית

13. לטענת התובע, התנאי לרכישת הזכויות במגרש (ללא מכרז פומבי) באשר הוגדר ע"י רמ"י והוועדה המקומית לתכנון ובנייה היה חברות באחת האגודות השיתופיות במועצה האזורית .... לפיכך, ועל אף שהמגרש נרכש על ידו, נרשמו הזכויות בו, בנאמנות, ע"ש המנוח, שהיה חבר באגודה השיתופית .... כן נטען על ידו, כי הוא יזם רכישת הזכויות במגרש, איתר אותו וביקש להתקשר עם רמ"י בהסכם הפיתוח; כי הוא נשא במימון הרכישה של הזכויות במגרש ובהתאם נהג במגרש מנהג בעלים מיום רכישת הזכויות בו ועד להגשת התביעה. לדידו, בהינתן העובדות הללו, הסכימו אחיו ואחיותיו, למעט הנתבעת 1, לחתום על כתב ויתור בעניין זכויותיהם במגרש, לכאורה, בהיותם יורשי המנוח, משידוע היה להם בבירור, כי הזכויות הן בבעלותו המלאה.

     

    עוד נטען על ידו, כי הוחל בנקיטת הליכי מימוש של הזכויות במגרש נוכח התחייבויותיו כלפי הבנק הבינלאומי הראשון וכי בנוסף הוטל עליהן שעבוד להבטחת התחייבויות החברה שהייתה בבעלות משותפת שלו ושל הנתבע 2.

14. לשיטת הנתבעים 1-5 דין התביעה להידחות מחמת העדר ניקיון כפיים (עת לטענת התובע עצמו מדובר בהתקשרות בלתי כשרה שנועדה לעקוף את נהלי הרשויות המוסמכות); מחמת התיישנות (עת הסכם הפיתוח נחתם בשנת 1986 והמנוח נפטר ביום 06.02.2011); מחמת שיהוי, אשר יש בו ללמד, כי התובע זנח טענותיו ואשר בעטיו נגרם נזק ראייתי; ומחמת חוסר תום לב מצד התובע בניהול ההליך (שנמנע מהגשת הסכם הפיתוח ומצירוף צדדים נדרשים להליך).

     

    לגופו של עניין מכחישים הנתבעים 1-5 מכל וכל את טענות התובע. לדידם, לא היה כל הסכם נאמנות בין התובע והמנוח, והאחרון היה בעליהן של הזכויות במגרש. לפיכך, כל הפעולות שבוצעו ע"י התובע בזיקה למגרש, לרבות גביית דמי השכירות וניסיונו להתקשר עם צד שלישי למכירת הזכויות בו, נעשו בהעדר הרשאה. כן נטען על ידם, כי חתימתם (או מי מהם) על כתב הוויתור היא פרי מעשה רמיה של התובע, אשר שיקר להם והטעה אותם, וממילא הנתבעת 1 לא חתמה על שום מסמך שהוא. עוד הובהר על ידם, כי ההסכמה שניתנה על ידם מבוטלת, ולחילופין, כי כתבי הוויתור נעדרי תוקף היות שהתנאים המפורטים בהם (בכתב יד) לא מולאו.

     

    כן מכחישים הם טענת התובע לפיה התנאי שהציבה רמ"י להתקשרות עמה בהסכם הפיתוח לרכישת הזכויות במגרש הוא חברות באיזו מן האגודות השיתופיות במועצה האזורית ..., עת בפועל נרכשו זכויות במגרשים הסמוכים למגרש נושא דיוננו גם ע"י מי שאינם חברי אגודה. התובע עצמו חתם על הסדר חוב שגובש במסגרת הליכי הוצל"פ בו צוין, כי המנוח הוא בעל הזכויות במגרש. בנוסף טוענים הם, כי הסכמתם למינוי התובע כאפוטרופוס של המנוח הייתה בהתייחס לענייניו האישיים והרפואיים, אך לא לענייניו הרכושיים.

     

    דיון והכרעה

15. הליך זה עניינו עתירה לסעד הצהרתי בדבר זכויות במקרקעין (חכירה) בשונה מן הרישום בספרי רמ"י, עת, כאמור, לטענת התובע, חרף רישום הזכויות במגרש ע"ש המנוח, בפועל הן בבעלותו משהוחזקו בנאמנות עבורו ע"י המנוח - אביו.

     

16. יוער, כי עסקינן בזכויות אובליגטוריות, ומשכך אין להחיל עליהן את הוראות חוק המקרקעין בכל הנוגע למעמדו של הרישום (השוו להוראת סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין). עם זאת, בשים לב לאופי הזכויות האמורות, יש לראות ברישום הבעלות בהן, לכל הפחות, ראיה לכאורה. לפיכך ברי, כי הנטל להוכיח שחרף רישום הזכויות במגרש ע"ש המנוח, בפועל הן בבעלות התובע, רובץ לפתחו, בדרגת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי.

17. החזקת נכס בנאמנות, אף כשמקורה בהסכם, אינה טעונה קיומו של מסמך בכתב. ככל חוזה אחר, גם הסכם נאמנות יכול שייכרת בעל-פה או בדרך אחרת, וראו בעניין זה ספרו של המלומד ש. כרם: "חוזה נאמנות, ככל חוזה אחר, יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת. איןחוק הנאמנותדורש צורה מסוימת... קיבול הצעת חוזה על-ידי נאמן אינו חייב להיות באמצעות הודעה מפורשת מצדו. די אם יעשה הנאמן מעשה לביצוע החוזה או שיתנהג בצורה המעידה שקיבל עליו את חובת הנאמנות..." (ש. כרם, חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (מהדורה רביעית, 2004), עמ' 184).

     

    כן ידוע, כי משקיימים יחסי קרבה בין הנהנה והנאמן, פעמים רבות נעדר חוזה הנאמנות סממנים פורמאליים ופירוט של תנאיו, ולו בשל יחסי האמון השוררים ביניהם.

     

    לפיכך הוכר בהלכה הפסוקה קיומה של נאמנות משתמעת, דהיינו כזו הנלמדת מיחסי הקרבה והאמון בין הצדדים, הנסיבות והתנהלותם בפועל (ע"א 3829/91 וואלס נ' גת, פ"ד מח(1)801).

     

18. משמדובר בבני משפחה מדרגה ראשונה כבמקרה דנא, תגבר הנטייה אמנם להקל בדרישות הפורמאליות, אך עדיין מוטל על הטוען לקיומה של נאמנות הנטל להוכיחה בראיות מספיקות.

     

19. בענייננו הנטל המוטל על התובע מוגבר משהאב לגביו נטען כי החזיק עבורו הזכויות במגרש בנאמנות הלך לעולמו, ואינו יכול להביא בפני בית המשפט גרסתו בעניין.

     

     

20. לאחר שעיינתי בכל אשר מונח לפניי ושקלתי בדבר, באתי למסקנה, כי עלה בידי התובע לעמוד בנטל המוטל עליו ולהוכיח, כי החזקת המנוח בזכויות במגרש, כמו גם ההתקשרות לרכישתן נעשו בנאמנות עבורו, והכל כפי שיפורט להלן בהרחבה.

     

21. מהתשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי לתובע מירב הזיקות למגרש. בתוך כך מצאתי, כי התובע יזם הליך הרכישה של הזכויות במגרש, ניהל אותו וערך הבירורים הדרושים בעניין. משהתברר לו, כי אין הוא זכאי לרכוש הזכויות במגרש, ולמצער בתנאים מועדפים, הוא פנה אל המנוח, אביו, בבקשה כי ירכוש עבורו הזכויות בהיות חבר אגודה ובן מושב במועצה האזורית ..... כן שוכנעתי, כי תחילה התנגד לכך האב משסבר, שהעסקה אינה אטרקטיבית, אולם לאחר מסע שכנועים מצד התובע ולאחר שהוא התחייב בפניו לשאת במלוא התמורה, התרצה המנוח, והסכים לרכוש עבור התובע הזכויות במגרש ולרושמן על שמו בנאמנות. כן שוכנעתי, כי התובע מימן רכישת הזכויות במגרש ועלויות הבינוי בו ודאג לקבלת האישורים הדרושים ולחיבור המבנה לאספקת חשמל ומים; שוכנעתי עוד, כי התובע נהג במגרש מנהג בעלים ובפועל החזיק בו לאורך השנים.

     

22. כן שוכנעתי, כי עובדת היותו של התובע בעליהן של הזכויות במגרש הייתה ידועה לכל בני המשפחה ובהם אחיו ואחיותיו, הנתבעים 1-5.

     

    כתב הוויתור

23. יובהר כבר כעת, כי הראיה בעלת המשקל הרב ביותר בהליך דנא, לטעמי, היא כתב הוויתור שנחתם בידי כל הנתבעים, למעט הנתבעת 1, במסגרתו מצהירים הם, כי על אף שהזכויות במגרש רשומות ע"ש התובע, בפועל הן נרכשו ע"י התובע והוא בעליהן (להלן: "כתב הוויתור").

     

24. אין חולק, כי לאחר פטירת המנוח פנה התובע ליורשי המנוח, הנתבעים בהליך, וביקש להחתימם על כתב הוויתור.

     

25. מדובר במסמך בכתב, הערוך כמכתב הממוען אל התובע במסגרתו מאשרים הנתבעים, כאמור, כי הזכויות במגרש הן בבעלות התובע, כי הן הוחזקו עבורו בנאמנות ע"י המנוח, וכי הם מסכימים שהן תירשמנה על שמו. מפאת חשיבותו יצוטט להלן נוסח כתב הוויתור:

    "1. אנו כיורשים על פי דין של מר .... ז"ל (שנשא בחייו תעודת זהות מספר ...) מאשרים כי המגרש באזור התעשייה ... הידוע כ... (להלן: "המגרש") הינו בבעלותו של מר מ.נ. (בנו של מר ... ז"ל), מספר תעודת זהות .... ואנו מסכימים כי המגרש יירשם על שמו של מר נ.מ. (בנו של מר .... ז"ל).

    2. ידוע לנו כי המגרש נרכש על ידי מר מ.נ., מכספו ועל חשבונו.

    3. אולם, המגרש נרכש על שמו של מר ... ז"ל מאחר ועל פי הוראות המועצה האזורית ... לא ניתן היה לרשום מגרשים באזור התעשייה על שמו של מי שאינו חבר מושב.

    4. לאור זאת, המגרש נרשם על שמו של מר ... ז"ל בנאמנות עבור מר מ.נ. וזאת מהטעמים המפורטים לעיל.

    5. לאור זאת, אנו מאשרים ומסכימים כי המגרש הינו בבעלותו של מר מ.נ. וכי המגרש יירשם על שמו של מר מ.נ. (בנו של מר .... ז"ל)". 

     

26. לטענת התובע, בשלב הראשון חתמו על כתב הויתור הנתבעים 5-13 בלבד. התובע צירף לכתב התביעה העתק של כתב הוויתור באשר נחתם בשלב הראשון (נספח ג' לכתב התביעה). יוער, כי עד למועד כתיבתן של שורות אל הנתבעים אשר חתמו בשלב הראשון על כתב הוויתור, למעט הנתבעת 5, לא חזרו בהם, ובכך מאשרים הם את גרסת התובע לפיה הזכויות במגרש הן בבעלותו ונרשמו ע"ש המנוח בנאמנות בלבד.

     

27. עקב סירובם של יתר הנתבעים לחתום על כתב הוויתור באותה עת, פנה התובע לבית משפט זה והגיש התביעה משנת 2013 (תמ"ש 54763-01-13), אשר נמחקה בסופו של יום מחוסר מעש, כאמור.

     

28. לטענת התובע, לאחר מחיקת התביעה חתמו גם הנתבעים 2-4 על כתב הוויתור, אולם בשלב זה הוסיף נתבע 3 על גבי המסמך בכתב יד את שני התנאים הבאים:

     

    "6. בתנאי ש- י.ג. יקבל את כספו 100,000 ₪ צמוד ריבית.

    7. בתנאי ש- א. יקבל 50% מחלקו של מ.".

    (להלן: "כתב הויתור המתוקן").

     

    התובע צירף לכתב התביעה את כתב הוויתור המתוקן כשהוא חתום בידי כל הנתבעים, למעט הנתבעת 1 (נספח ד' לכתב התביעה).

     

29. לטענת התובע, סירובה של נתבעת 1 לחתום על כתב הוויתור נעוץ בדרישה שלה כלפיו כי ישיב לבנה, מר י.ג. (להלן: "י.") הלוואה בסך 100,000 ₪ אשר ניתנה לו על ידו.

     

30. שעה שנתבעת 1 עמדה בסירובה לחתום על כתב הוויתור, הוגשה התביעה מושא ההליך דנא כנגדה בלבד בעוד יתר הנתבעים הוגדרו כנתבעים פורמאליים, משהם חתמו כתב הוויתור, כאמור, ובכך למעשה מסכימים הם לקבלת התביעה.

     

31. הנתבעים 6-13 לא הגישו כתב הגנה, אולם נתבעים 2-5 שינו עמדתם, הצטרפו לנתבעת 1 והגישו כתב הגנה במאוחד. בכתב ההגנה שלהם נטען, כי הזכויות במגרש הן בבעלות המנוח, הוכחשו טענות התובע לפיהן הזכויות במגרש הוחזקו עבורו בנאמנות, ובאשר לכתב הוויתור טענו, כי הוא נחתם על ידם תחת הטעיה ומרמה מצד התובע ותוך הפרה בוטה של האמון שהם נתנו בו. כטענה חלופית ציינו, כי על גבי כתב הוויתור הוספו תנאים בכתב יד (נספח ד' לכתב התביעה) שהם בגדר תנאים מתלים. לפיכך, ומשהתנאים לא מולאו, אין תוקף להסכמה שניתנה על ידם במסגרת כתב הוויתור.

     

     

32. טענות הנתבעים 1-5 בתצהיריהם:

    א-נתבעת 1 טענה בתצהירה, כי עם פרוץ הסכסוך המשפחתי היא ויתר האחים ביקשו להעניק לנתבע 2 ביטחון כלכלי ולשם כך אף הוסכם, כי הם יוותרו על זכויותיהם במגרש (מכוח ירושת המנוח), וכי התובע ינסח מסמך המבוסס על ההסכמות האמורות. דא עקא, שהתובע ניסח הסכם אשר תוכנו מנוגד למוסכם בין האחים (סעיף 14 לתצהיר).

     

    ב-נתבע 2 בתצהירו טוען טענות זהות לאלו של יתר אחיו בהתייחס לכתב הוויתור המתוקן. לטענתו, התובע ביקש ממנו לחתום ולהחתים את הנתבעים 3 ו-4 עליו וכך הוא עשה. לטענתו, הוא לא קרא את המסמך, שם מבטחו בתובע וחתם עליו בתמימות. לטענתו, הנתבע 4 הוסיף שתי הסתייגויות על גבי המסמך ונתבע 3 ניסח מכתב בכתב יד במסגרתו דרש כי 50% מהזכויות במגרש ירשמו ע"ש הנתבע 2, ומסרו לידי התובע (סעיפים 39-40 לתצהיר).

     

    ג-נתבע 3 בתצהירו טוען טענות זהות לאלו של יתר הנתבעים בהתייחס לכתב הוויתור המתוקן. לטענתו, גם הוא הוחתם ע"י נתבע 2; הוא אינו זוכר את תוכנו של המסמך, אך זוכר שמסר מכתב מטעמו לפיו כל הסכמה שלו כפופה לכך שמחצית מן הזכויות במגרש תירשמנה על שם הנתבע 2 ולכך שהתובע יפרע את חובו ליוסי. לטענתו, מכתבו נמסר לנתבע 2 על מנת שיעבירו לידי התובע.

     

    ד-נתבע 4 טוען טענות זהות לאלו של יתר הנתבעים. לטענתו, התובע ניסח את כתב הוויתור המתוקן וביקש שנתבע 2 יחתים את אחיו ואחיותיו עליו. כן נטען על ידו, כי אין הוא זוכר את תוכנו של המסמך, ולמיטב זכרונו הוא לא קרא אותו כלל והוסיף בכתב יד התנאים האמורים, אשר מדברים בעד עצמם (סעיפים 41-42 לתצהיר).

     

    ה-נתבעת 5 ציינה בתצהירה, כי כיום היא מבינה בדיעבד שהתובע החתים אותה על מסמך שהיא כלל לא מסכימה לתוכנו, כי כוונתה הייתה להבטיח את עתידו של נתבע 2, כי המסמך נחתם על ידה מבלי שידעה או הבינה את תוכנו כיוון ששמה מבטחה בתובע (סעיפים 19-20 לתצהיר). בעדותה היא שבה על הטענה, כי היא לא קראה המסמך טרם החתימה עליו ולא הביאה בחשבון האפשרות שהתובע ירמה אותה. לדידה, היא חתמה עליו בהתבסס על ההנחה שנתבע 2 והתובע הם בעלי הזכויות במגרש (עמ' 71 ש' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

     

33. גרסת הנתבעים 1-5 (אשר למען הנוחות ייקראו מכאן ואילך: "הנתבעים") בעניין זה אינה מהימנה עליי.

     

34. ראשית, כידוע, חזקה על אדם אשר חתם על מסמך, כי הבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו: "בדרך כלל דין הוא שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ראו: ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, 117 וכן: ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח (2) 145; ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם).

     

35. יצוין, כי עפ"י התרשמותי מהם, הנתבעים כולם בני דעת, צלולים וחדי עין ומחשבה. משכך, לא שוכנעתי, כי הם חתמו על כתב הוויתור בלא שקראו אותו קודם ומבלי להבין את תכנו ו/או כתוצאה מתרמית או הטעיה. משכך, לא מצאתי, כי עלה בידיהם לסתור החזקה האמורה.

     

36. דברים אלה נכונים ביתר שאת בהינתן אופיו של המסמך נושא דיוננו ונוסחו. ודוק, אין המדובר בחוזה או במסמך משפטי סבוך ומורכב שהיקפו נרחב, כי אם במסמך קצר בן עמוד בודד המנוסח באופן בהיר, אשר כל הדיוט מסוגל להבין את תוכנו.

     

37. זאת ועוד, מגרסת הנתבעים עולות סתירות מהותיות, אשר יש בהן להביא לדחייתה:

    א-אין חולק, כי חתימת הנתבעים 2-4 על כתב הוויתור המתוקן הייתה לאחר הגשת התביעה המוקדמת ע"י התובע ולאחר שהתנהל הליך גישור בין הצדדים, אשר לא צלח. בהינתן האמור, טענות הנתבעים לפיהן הם בטחו בתובע, האמינו שהמסמך שנערך על ידו משקף באופן מדוייק את אשר הוסכם בינו ובינם וחתמו עליו מבלי לקרוא אותו, אינה אמינה ואינה סבירה בעיניי. טענה זו מופרכת אף יותר, שעה שכתב הוויתור אשר נחתם תחילה ע"י הנתבעים 5-13 בלבד (דהיינו טרם הסכימו הנתבעים 2-4 לחתום עליו) צורף כנספח לתביעה המוקדמת שהוגשה ע"י התובע והיה חלק מן הראיות בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים.

     

    ב- במסגרת חקירתו הנגדית ציין נתבע 4 בפירוש, כי במועד הגשת התביעה משנת 2013 הוא בחן את כתב הוויתור ולא הסכים עם האמור בו (עמ' 100 ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021). לפיכך, טענתו כי בפעם השנייה בה הוא נדרש לחתום על כתב הוויתור הוא עשה כן מבלי לקרוא אותו, אינה מהימנה, אין כל היגיון בצדה והיא איננה מתקבלת על הדעת.

     

    ג-חרף האמור בתצהירו של נתבע 2 ובתצהיריהם של נתבעים 3 ו-4 לפיו נתבע 4 הוסיף לכתב הוויתור את שני הסייגים טרם חתם עליו, ציין נתבע 2 במסגרת חקירתו הנגדית, כי ההוספה של סעיף 6 לכתב הוויתור המתוקן נעשתה ע"י נתבע 4, ואילו ההוספה של סעיף 7 למסמך נעשתה ע"י נתבע 3: "שאלת אותי בהתחלה על הסעיף הזה לגבי המסמך שבעמ' 105 בתיק המוצגים ואני עכשיו נזכר שבכתב (צ"ל: כתב – פ.ג.כ) היד בסעיף 6 הוא של גבי ובסעיף 7 זה כתב היד של ר." (עמ' 123 ש' 18-20 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

     

    ד-בחקירתו הנגדית של נתבע 4, אשר לא נמצאה מהימנה עליי כלל, נטען על ידו, כי הוא לא חתם על כתב הוויתור בנוסח הקיים, וכי לאחר החתימה הוספו לו פרטים. כאשר הוא עומת מול חתימתו על גבי המסמך ונשאל האם מדובר בחתימתו השיב: "לא יודע, לא בטוח, שום דבר איני בטוח אך את החלק העליון במסמך הוסיפו" (עמ' 79 ש' 3 עד עמ' 80 ש' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021). בהמשך שוב שינה גרסתו וטען: "לא חתמתי. זה מזוייף" (עמ' 92 ש' 21-22, שם).

     

    ד-זאת ועוד, מעדותו של נתבע 4 עולה בבירור, כי הוא הבין היטב משמעותו של כתב הוויתור וכי חתם עליו מתוך הסכמה לאמור בו, אך לאחר מכן חזר בו: "ש. אני שואל את זה כי אתה אומר שאתה מוכן למעשה לחתום כדי לדאוג לעתידו של א. נכון? ת. בתצהיר היה בעבר חשבתי גם ל-מ. לתת. אחרי שראיתי את כל המעללים, אני חזרתי בי ואמרתי מבחינת ההיגיון והחוק לחלק ל-9. למה? אם אחליט מחר לתת ל-א., אני אתן לו את החלק שלי, זה הכל. ש. כשאתה אומר חזרתי בי, זה אומר חזרת מהחתימה על המסמך. ת. לא חזרתי בי שרציתי בתחילה לנסות כש-א. בא אלי, עם המסמך של החתימה. חשבתי לעזור לשניהם. חשבתי לוותר אך מי אני שאוותר בשם כל האחים, אמרתי שאני לא חותם. צריך לפתור את כל הבעיות עם כל המשפחה. איני יודע מה המצב של האחיות וכו'. היום אני יודע שעם כל זה, אני צריך שמה שנשאר נ.י יתחלק ל- 9 כל מה שנשאר ירושה, לפי החוק" (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ; עמ' 101 ש' 21 עד עמ' 102 ש' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

    עדותו מלמדת, אפוא, בבירור, כי נתבע 4 זיהה ההזדמנות לקבלת נתח מן הזכויות במגרש אגב ירושת המנוח, ומשכך ועל אף שחתם תחילה על כתב הוויתור ביודעו כי האמור בו משקף את המצב העובדתי וכי הזכויות במגרש הן בבעלות התובע, נוכח התנגדות הנתבעת 1 לחתום על המסמך (משיקולים שאינם ממין העניין), הוא החליט לרכב על הגל הזה ולשנות עמדתו בעניין.

     

    ו-טענת הנתבע 4 לפיה הוא חתם על כתב הוויתור מבלי לקרוא אותו בד בבד עם הטענה, כי ביקש להוסיף לו תנאים ועשה כן בכתב ידו, אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר, שהרי ברור, כי הדרישה מצדו להוסיף תנאי טרם החתימה על המסמך עשויה להתעורר רק כאשר הוא נעדר מתוכו. הנה כי כן, דווקא ההתעקשות מצדו להוסיף התנאי האמור מעידה, כי הוא קרא את כתב הוויתור וחתם עליו בעיניים פקוחות לרווחה ומתוך הבנה מלאה של תכנו, של משמעותו ושל השלכותיו.

     

    ז-נתבע 2 מודה שהוא החתים את הנתבעים 3 ו-4 על כתב הוויתור. לפיכך, אפילו היה ממש בטענתם לפיה הם חתמו עליו מבלי לקרוא אותו, אל להם לתלות את האחריות לכך על צווארו של התובע, כי אם דווקא על צווארו של הנתבע 2.

     

38. נוכח האמור, איני מוצאת ליתן אמון בגרסת הנתבעים לעניין כתב הוויתור. שוכנעתי, כי כל הנתבעים, למעט נתבעת 1 חתמו על כתב הוויתור לטובת התובע תוך שהבינו היטב את תכנו, משמעותו והשלכותיו והסכימו לכך.

     

39. העובדה כי התביעה הוגשה במקור כנגד נתבעת 1 בלבד יש בה להעיד, כי היה קונצזוס בקרב יתר יורשי המנוח, שהזכויות במגרש הן בבעלות התובע.

     

40. עוד שוכנעתי, כי סירוב הנתבעת 1 לחתום על כתב הוויתור נבע משיקולים זרים, ואין הוא נעוץ בכך שהיא אינה מכירה בבעלות התובע על הזכויות במגרש, כי אם במחלוקת שהתגלעה בין התובע ובין בנה י. בהתייחס להלוואה כספית שניתנה לו על ידו כנטען, אשר התובע מסרב לפורעה.

     

41. במסגרת חקירתה הנגדית ניסתה אמנם הנתבעת 1 לטעון תחילה, כי הדברים אינם כרוכים זה בזה, אולם בהמשך הודתה, שגם לשיקול זה יש חלק בסירובה לחתום על כתב הוויתור (עמ' 105 ש' 21 עד עמ' 106 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

     

    בהקשר זה יובהר, כי מכלל העדויות שנשמעו לפניי מצאתי דווקא, שהאפשרות המסתברת יותר היא שסירוב הנתבעת 1 לחתום על כתב הוויתור נבע מכעסה כלפי התובע כתוצאה מאי העמידה שלו בהתחייבותו כלפי בנה, ולא משום שמבחינה עובדתית אין הזכויות במגרש בבעלותו.

42. כאמור, בפי הנתבעים טענה חלופית לפיה, גם אם יקבע שהם אכן חתמו על כתב הוויתור המתוקן תוך הבנת תכנו ומשמעותו, הרי שהוא מותנה, ומשלא התקיימו התנאים הנקובים בו, אין ליתן לו תוקף.

     

43. איני מוצאת לקבל הטענה. ראשית, לא הוכח ע"י הנתבעים, כי הוספת סעיפים 6 ו-7 בכתב יד לכתב הוויתור המתוקן היא על דעת כל 13 יורשיו הנוספים של המנוח (זולת התובע); שנית, בשים לב לאופי המחלוקת בין הצדדים (דהיינו, האם הזכויות במגרש הן חלק מעיזבון המנוח אם לאו) ולטיב המסמך (כתב וויתור) הנושא יותר אופי של הצהרה ולא של הסכם, אין לראות בסעיפים האמורים תנאים מתלים אשר תוקף כתב הוויתור מותנה בקיומם.

     

44. זאת ועוד, מכלל העדויות שנשמעו לפניי שוכנעתי, כי לבד מבני המשפחה גם בקרב סביבתם הקרובה ידוע היה לכל, שהזכויות במגרש הן בבעלות התובע. מטעם התובע העידו שני עדים: גב' ש.ח. (להלן: "גב' ח.") ומר מ.ב.ד. (להלן: "מר ב.ד."). עדויותיהם נמצאו מהימנות עליי מאוד. עסקינן בעדים אובייקטיביים, נעדרי כל אינטרס בסכסוך בין הצדדים, אשר העידו באופן קוהרנטי ואותנטי, ולכן מצאתי ליתן אמון בעדותם. יצוין, כי עדות הגב' ח. הוגשה בשלב מאוחר של ההליך במסגרת בקשה לצירוף ראיה בה נטען, כי התובע פגש באקראי בגב' ח., אשר עבדה אצלו לפני שנים רבות ולאחר שיחה קצרה ביניהם, התברר לו שהיא זוכרת היטב פרטים אשר יש בהם לשפוך אור על המחלוקת נושא ההליך דנא, ולכן עתר לזימונה לעדות.

     

45. כאמור וכפי שיפורט להלן, מהעדויות שנשמעו לפניי שוכנעתי, כי בקרב כל בני המשפחה וסביבתם הקרובה ידוע היה, שהזכויות במגרש הן בבעלות התובע:

    א-מעדות הגב' ח. עולה, כי בפי כל בני המשפחה, לרבות האם המנוחה כונה המגרש "המגרש של מ.": "המגרש ש-מ. רכש בזמנו באזור תעשייה ..., שלפני כן לא קראו לזה אזור תעשיה ..., לא היה לזה שם והמשפחה שלו ואמא שלו היו קוראים למגרש "המגרש של מ." כיוון שאזור התעשייה בזמנו לא היה לו שם" (עמ' 21 ש' 21-23 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

    ....

    "כל מה שאת מספרת על זה ש-מ. רכש מגרש ורכש אותו על שם אביו, זה בעצם דברים שאת שמעת מ-מ. לא ראית מסמכים?

    ת. לא ראיתי מסמכים, אבל אני שמעתי שיחות של מ. עם אבא שלו פעמים בנוכחות שלי, וגם את אמו שלו קוראת למגרש הזה 'המגרש של מ.'" (עמ' 23 ש' 9-12, שם).

     

    ב-וכך נטען ע"י מר ב.ד. בתצהירו: "במהלך כל השנים הללו מעולם לא נאמר לי על ידי אחיו או אביו ז"ל כי האדמה נשוא המחלוקת שייכת להם, או דרשו בה, מעבר לכך לא הזיז להם דבר בקרקע. אבהיר כי שוחחתי עימם רבות, גם בנוגע לעסקים ומעולם לא הציגו את הנושא כי הקרקע שייכת להם, בשום דבר ואופן, לעומתם מ. הבהיר ואמר לי כל הזמן כי הקרקע שייכת לו, בנוסף לעובדת היותו מי שבנה, שיפץ ופתח עסקים שם בקרקע, כאשר מעולם לא שמעתי את הדברים מאחיו או אביו ז"ל, אלא לאחר מות האב" (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר).

     

    ג-בתצהירה ובעדותה של נתבעת 6 (אחת האחיות) נטען על ידה לאמור: "לאורך השנים כל השיח בנושא הקרקע היה ש-מ. מזוהה עם הקרקע, בכל שיח במשפחה היה שהקרקע מזוהה רק עם מ., היו אומרים "מ. במגרש" (סעיף 6 לתצהיר). יובהר, כי עדותה לפניי נמצאה מהימנה עליי מאוד. התרשמתי, כי אין היא מעוניינת לקחת חלק בסכסוך המשפחתי, כי עצם ניהול ההליכים בין בני המשפחה אינו קל עבורה וכי האמת היא נר לרגליה. לא ניתן להתעלם מכך, שגרסתה ועמדתה בהתייחס להליך דנא מנוגדות לאינטרס האישי שלה, שהרי יתר אחיה חותרים לקביעה כי הזכויות במגרש הן חלק מעיזבון המנוח ובכך לרשת אותן, וידוע, כי היא נמנית עם יורשיו. בעובדה זו יש, לטעמי, לחזק מהימנות הגרסה ואמינות העדה, אשר ממילא, כאמור, הותירה רושם אמין וחיובי.

     

    בחקירתה הנגדית הצהירה נתבעת 6 בכנות, כי אין בידה להעיד בעניין הבעלות בזכויות במגרש, אך היא העידה בבהירות אודות שיחה שקיימה עם אמה המנוחה ממנה למדה שהתובע רכש הזכויות במגרש: "ש. אחים שלך כולם מצהירים שהמגרש המדובר אבא רכש אותו ול-מ. אין זכויות בו. ת. זה איני יכולה להעיד כן שלו או לא שלו, אני יודעת שאמא שלי ז"ל, הייתי מגיעה פעם בשבוע למושב, יום אחד הייתי היא הייתה עצובה. אמרתי מה קרה? היא אמרה מ. רכש מגרש, לא יודעת מה ומו, חסר לו כסף ואבא לא רוצה לתת. אלו דברים של אמא שלי. אני הייתי מחוברת לאמא שלי, מתוך שיחה. לא מוכן להשלים, איני יודעת מה היה עם הכספים, אני יודעת על הנקודה הזו, שורה אחרונה ש-מ. לקח הלוואה" (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ' 32 ש' 21 עד עמ' 33 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

    ד-גם מעדות הנתבעת 5 עולה, כי על אף שהזכויות במגרש רשומות על שם המנוח, התובע עסק בכל ענייני המגרש וטיפל בהם: "...הייתי מקבלת מכתבים מהמועצה לגבי הנכס שהוא היה רשום על שם .... אבל מ. היה משלם מאיפה לא יודעת, חשבון של אבא שלו או שלו או חשבון משותף אני לא יודעת" (עמ' 74 ש' 20 עד עמ' 75 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

     

46. כסיכום ביניים יצוין שוב, כי מכל האמור לעיל מצאתי, שבקרב בני המשפחה וסביבתה ידוע היה היטב, לאורך כל השנים, כי הזכויות במגרש הן בבעלות התובע. לפיכך, בהגיע השעה חתמו יורשי המנוח על כתב הוויתור, למעט הנתבעת 1, אשר עיכבה חתימתה עליו לצורך הבטחת תשלום כספי אשר לדידה זכאי בנה לקבל מידי התובע. עוד מצאתי, כי בשלב זה זיהו הנתבעים 2-5 הזדמנות לחדור דרך פרצה זו שנוצרה ע"י הנתבעת 1 ולקבל נתח מן הזכויות במגרש בהיותם יורשי המנוח ושינו עמדתם וגרסתם.

     

47. זאת ועוד, בתצהירו טען התובע, כי הזכויות במגרש שועבדו להבטחת התחייבויותיה של חברה פרטית ... שהייתה בבעלות משותפת שלו ושל נתבע 2 ולהבטחת התחייבויותיו כלפי הבנק הבינלאומי הראשון (סעיף 29.1 לתצהיר). הנתבעים צירפו לתצהיריהם (נספח ה') תוצאות עיון אצל רשם המשכונות בהתייחס למס' תעודת הזהות של המנוח, מהן עולה, כי ביום 20.02.1995 הוטל משכון על הזכויות במגרש לטובת הבנק הבינלאומי הראשון כאשר החייבים הם המנוח וחברת .... כן צורף הסכם המשכון ומסמכי המשכון החתומים בידי המנוח.

     

48. הנה כי כן, מהמונח לפניי עולה, כי המנוח הסכים להטלת משכון על הזכויות במגרש לשם מתן אשראי לחברה שאין לו כל זיקה אליה. גם בכך יש, לטעמי, לחזק הטענה, שהזכויות במגרש היו בבעלות התובע, שאם לא כן, לא ברור פשר הסכמת המנוח, אשר עפ"י התשתית שהונחה לפניי היה אדם דעתן, אינטליגנט ומצוי בעולם העסקי והפיננסי, לסכן הזכויות במגרש שבבעלותו להבטחת התחייבות החברה.

     

49. למותר לציין, כי כפי שיפורט בהמשך, באותה תקופה התיר המנוח בכתב לחברה, באמצעות התובע והנתבע 2, לעשות שימוש במגרש.

     

    האם הייתה מניעה אובייקטיבית לרכישת הזכויות במגרש ע"י התובע במישרין? 

50. כאמור, לטענת התובע, התנאי להתקשרות בהסכם הפיתוח עם רמ"י ללא מכרז היה חברות המציע באגודה שיתופית השייכת למועצה האזורית .... לדידו, הצעתו לרכישת הזכויות במגרש נדחתה משלא עמד בתנאי האמור, ולכן עשה כן עבורו, בנאמנות, אביו, המנוח, בהיותו חבר באגודה השיתופית ....

     

51. מנגד, מכחישים זאת הנתבעים, ולדידם, הלכה למעשה נרכשו הזכויות במגרשים הסמוכים ע"י אנשים שונים שאינם חברי אגודה. לטענת הנתבעים, התובע צירף אסופת מסמכים אשר לא הוגשו באמצעות עורכם, על אף שאינם בבחינת רשומה מוסדית. לדידם אין במסמכים אלה אזכור לדרישת רמ"י האמורה, כי אם דרישת רמ"י להיות היזמים המציעים תושבי קבע באזור או בני מושבים. לטענתם, התובע הוא תושב האזור, ומשכך אין ממש בטענתו בעניין המניעה שהייתה לו לרכישת הזכויות במגרש.

     

52. לאחר עיון באשר מונח לפניי, מצאתי לקבל גרסת התובע בעניין.

     

53. התובע צירף לתצהירו מסמכים רבים לשם תמיכה בטענתו, ומצאתי כי עלה בידו לעשות להרים הנטל להוכחתה.

     

54. מהמסמכים שצורפו ע"י התובע עולה בבירור, כי עסקינן בזכות שהוענקה לחברי מושבים השייכים למועצה האזורית ... בהינתן, כי אזור התעשייה ... תוכנן ופותח על ידה, ונהיר, כי תכליתה הייתה הקצאת מגרשים שם לצורך הקמה והפעלה של מפעלי תעשייה חקלאיים או לשירות החקלאיים באזור (ראו עמ' 64 לתצהיר העדות הראשית של התובע - מכתבה של רמ"י לראש המועצה האזורית ... מיום 17.07.1984 וכן עמ' 68 לתצהיר - מסמך מיום 30.03.1984, שצורפו כנספח 3 לתצהיר). כן עולה, כי הפטור מחובת המכרז הפומבי לתושבי האזור טעון היה אישורה של המועצה האזורית (ראו עמ' 65 לתצהיר העדות הראשית של התובע); וכי המועצה האזורית המליצה על מתן הזכות הנדונה למנוח, משהוא עומד בתנאים שהציבה לכך רמ"י (ראו עמ' 70 לתצהיר העדות הראשית של התובע – מסמך מיום 29.06.1984 שנשלח ע"י המועצה האזורית .... למשרד התעשייה והמסחר שצורף כנספח 3 לתצהיר).

     

55. בגרסת התובע הנתמכת, כאמור, בראיות חפציות, תומכת גם עדותם של עדיו, שאינם מקרב בני המשפחה ואינם צד לסכסוך ביניהם, בעניין הנסיבות שהובילו להתקשרות עם רמ"י לצורך רכישת הזכויות במגרש – עדויות שכאמור היו קוהרנטיות ונמצאו מהימנות עליי:

    א-בתצהיר העדות הראשית של גב' ח. טוענת היא לאמור: "בתום השיחה נסענו משם אל הדוכן בצומת ..., במהלך הנסיעה והשיחה סיפר לי על המגרש והרכישה של המגרש ומדוע אביו היה נרגז, אינני זוכרת את הסכומים, אך סיפר לי שאביו 'יותר מדי לחוץ' שהוא (מ.) קונה את המגרש על השם של האב, מאחר והמכרז מוצע רק לחברי מושב וזו הזדמנות כלכלית מצוינת, שאין לו דרך אחרת לרכוש את המגרש ללא שימוש בשם אביו, אילו הייתה לו דרך אחרת שלא על ידי שימוש בשם אביו היה פועל לפיה אבל זו הדרך היחידה שהוא יוכל לעמוד בהוצאה הזו וברכישה של השטח" (סעיף 8 לתצהיר). טענותיה לא נסתרו, וכאמור נמצאו מהימנות עליי.

     

    ב-מר ב.ד. העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הוא יודע, שהזכויות במגרש הן בבעלות התובע משיחותיו עמו ועם המנוח בעצמו: "ש. אתה פגשת את האב המנוח? ת. המון ועשרות פעמים. ש. האב המנוח מעולם לא דיבר אתך על עניין המגרש? ת. כן דיבר איתי וכן הייתי, אני יודע ש-מ. קנה את זה. הוא גם הסביר לי, אני שאלתי אותו, אני גם בן מושב. ש. את מי שאלת את מ.? ת. שאלתי את מ. איך הוא קנה את המגרש, הוא הסביר לי, מאחר ואני בן מושב ויודע את הנהלים, שאלתי איך זה שהוא קיבל את המגרש, הוא הסביר לי שהזכויות היו של אביו והוא קיבל את הזכויות, הוא לקח את הזכויות מאביו וקיבל את המגרש, הוא קנה את המגרש" (עמ' 29 ש' 1-10 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021). מר ב.ד. אף ציין בתצהיר העדות הראשית שלו, כי הוא גילה עניין בדבר משום היותו בן מושב (אחר), והוא עצמו רצה לרכוש זכויות במגרש דומה, אך המחירים היו שונים (סעיף 8 לתצהיר).

     

56. יובהר, כי מצאתי לקבל גרסת התובע לפיה הזכות לרכישת זכויות במגרשים בתנאים המועדפים ניתנה בשלב הראשון לחברי מושבים במועצה האזורית ... בלבד, אך בשלב מאוחר יותר, משלא היה לכך ביקוש רב, היא הורחבה והוסר התנאי האמור (עמ' 49 ש' 20 עד עמ' 50 ש' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

57. חיזוק נוסף לטענת התובע לפיה הייתה מניעה מבחינתו לרכישת הזכויות במגרש במועד בו הן נרכשו מצאתי בעדויות שנשמעו לפניי, לרבות עדויות הנתבעים עצמם, מהן עולה, שהמנוח התנגד לרכישת הזכויות במגרש, אך בסופו של יום הוא נכנע ללחצי התובע אשר רצה בזה מאד ונזקק לעזרתו בעניין.

     

58. התנגדות המנוח לרכישת הזכויות במגרש נלמדת מתצהיר העדות הראשית ומחקירתה הנגדית של גב' ח., אשר בתקופת רכישתן עבדה אצל התובע, והיא תיארה בעדותה, כי היו שני מקרים בהם הייתה עדה לשיחה בין המנוח והתובע בה הביע המנוח התנגדות למהלך זה וחשש מפניו, אך התובע התעקש לעשותו: "תוכן השיחה זכור לי אך אינו זכור לי במדוייק, אך אני זוכרת שאביו אמר ל-מ. במפורש: 'למה אתה צריך את המגרש הזה', 'למה אתה צריך את זה', 'זו הוצאה גדולה מדי', 'מפחד שתסבך אותי', 'אני כבר בן אדם מבוגר', 'זה לא מתאים לי אם זה יסתבך' דיבר בטון רגוע, חושש ולאחריו נרגז. מ. השיב 'אל תדאג זו אחריות שלי', 'אשלם את כל הכסף' 'זו הזדמנות אתה עוד תראה', 'זה ממש ממש טוב', 'תסמוך עליי' ועוד כדי להרגיע אותו" (סעיפים 6-7 לתצהיר).

     

    גב' ח. נחקרה על תצהירה, לרבות על טענותיה דלעיל, והן לא נסתרו כלל ועיקר. לאורך חקירתה הנגדית שבה וציינה העדה, כי היא שמעה באופן בלתי אמצעי על רכישת הזכויות במגרש בהיותה עדה לשיחות בין התובע והמנוח ולא כדברי רהב של התובע. עדותה הייתה עקבית וקוהרנטית וכאמור מצאתי ליתן בה אמון (עמ' 23 ש' 9-12; עמ' 25 ש' 1-11 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

    העדה הצהירה ועדותה לא נסתרה, כי הייתה עדה לשיחה נוספת בין המנוח והתובע במסגרתה אמר התובע למנוח, שהועבר לו על ידו סכום כסף בגין רכישת הזכויות במגרש: "בפעם השנייה שנוכחתי בשיחה של מ. ואביו, נכנסתי אל בית הוריו כדי לנסוע עם מ. אל העבודה (הדוכן שבצומת ...), שמעתי שהם דיברו על המגרש, מ. אמר לאביו שהעביר לאביו כספים לחשבון עבור המגרש, הסכום היה זכור לי כ-2,000 או כ-3,000 ₪ שהם סכומים מאוד גדולים באותה העת ושצרובים לי בזיכרון (זה סכום שהיה גבוה מסכום הקצבה שאמי קיבלה באותה העת מכאן שזכור לי שהיה מדובר בהרבה מאוד כסף" (סעיף 16 לתצהירה).

     

59. התנגדות המנוח לממן יתרת התמורה עבור הזכויות במגרש, מעבר לסכום שגויס באמצעות ההלוואה, נלמדת גם מעדות הנתבעת 6: "אציין כי אבי לא הסכים בשום אופן להשלים את הסכום החסר, לדבריו, לא יתן כסף לתשלום 'על קוצים אני לא אזרוק כסף', הוא לא האמין במגרש, כך גם אמי ז"ל סיפרה לי" (סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית שלה).

     

60. נתבע 3 טען, כי המנוח התנגד לרכישת הזכויות במגרש, אך לדידו הוא שכנע אותו לעשות כן (סעיף 14 לתצהירו). טענה זו לא הוכחה, ולא מצאתי לקבלה.

     

61. על התנגדות המנוח לרכישת הזכויות במגרש והצורך לשכנעו לעשות כן העידו גם הנתבעים 2 ו-4 (ראו: חקירתו הנגדית של נתבע 4 בעמ' 103 ש' 7-9 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021 וחקירתו הנגדית של נתבע 2 בעמ' 123 ש' 13-14, שם).

     

62. מצאתי, אפוא, כי יש באמור להעיד, שהמנוח כלל לא חפץ ברכישת הזכויות במגרש, לא האמין בעסקה זו ולא ראה הפוטנציאל הכלכלי הגלום בה, ומכאן המסקנה, כי הוא לא רכש הזכויות במגרש עבור עצמו. כן שוכנעתי, כי כתוצאה מלחצים שהופעלו על המנוח ע"י התובע והתחייבותו לממן הרכישה ולטפל בכל הכרוך בה ובמגרש עצמו, תוך שהוא מבהיר לו, כי אלמלא הסיוע שלו בהיותו חבר מושב, לא תהא לו האפשרות לרכוש הזכויות במגרש, התרצה המנוח ונאות לרכוש אותן עבור התובע בנאמנות.

     

    מימון רכישת הזכויות במגרש

63. לטענת התובע, הוא נשא במלוא המימון של רכישת הזכויות במגרש. לדידו, מימון הרכישה נעשה ממספר מקורות: באמצעות הלוואה שניטלה ע"ש אביו מהבנק הבינלאומי הראשון, שהוא התחייב לשאת במלוא החזריה, לרבות ביתרות החובה שתיווצרנה בחשבון הבנק, וכך עשה; באמצעות סכומי כסף נזילים שהיו ברשותו בהיותו יזם ובעל עסקים; באמצעות כספי הזכייה שלו ושל חברו מר ... (להלן: "מר ב.") במפעל הפיס ובאמצעות הלוואה שניטלה על ידו ממר ב. (ראו סעיפים 10.7 – 10.16 לתצהיר העדות הראשית שלו).

     

    כן נטען על ידו בתצהירו, כי תשלום דמי הפיתוח נפרס על פני מספר שנים, וכי לצורך מימון הבנייה על המגרש ורכישת חומרי הבניין הוא עשה שימוש בקשריו ובעסקיו הנוספים. לטענתו, הוא דאג לחיבור המבנה במגרש לאספקת חשמל ומים וטיפל בכל יתר העניינים הקשורים במגרש, ואף הזמין את מכונת ייצור הנסורת על מנת לעמוד בדרישות רמ"י ו/או המועצה האזורית.

     

    כן נטען על ידו, כי הוא ניהל מעקב ורישום אחר ההפקדות ותשלום החזריה החודשיים של ההלוואה בחשבון הבנק ממנו היא ניטלה. לטענתו, ניהול הרישום נעשה באופן ידני ע"י מספר פקידות שעבדו אצלו לאורך השנים, היות שבאותה עת לא היה עדיין שימוש במחשבים (סעיף 16 לתצהיר העדות הראשית שלו). התובע צירף לתצהירו אישורי הפקדות, תדפיסי חשבון וטבלאות הערוכות בכתב יד, אשר יש בהם, לטענתו, להוכיח כי הוא נשא בעלויות הרכישה של הזכויות במגרש ושל הבנייה בשטחו.

    בסיכומיו טען התובע לראשונה, כי ההלוואה שניטלה מהבנק הבינלאומי הראשון הייתה בערבות המדינה.

     

64. מנגד טוענים הנתבעים, כי אין במסמכים שהוגשו ע"י התובע להעיד, כי הוא נשא בתשלומים השונים להם הם נוגעים. לדידם, המסמכים לא הוגשו באמצעות עורכם, מדובר ברשומות נעדרות כל משקל ראייתי, לא ברורה זהות עורכיהם וכיצד הם נשמרו, ואין הם עונים להגדרת רשומה מוסדית; המסמך אשר עפ"י הנטען מעיד על נטילת ההלוואה נערך ארבעה חודשים טרם רכישת הזכויות במגרש, ואינו נוגע להן; במסמכי ההלוואה אין כל אזכור לתובע אלא למנוח בלבד; אין כל אסמכתא לפיה התובע נשא בהחזרי ההלוואה החודשיים בסך 900 ₪; הוכח כי טענות התובע בתצהירו לפיהן הוטל שעבוד על הזכויות במגרש אגב נטילת ההלוואה בשקר יסודן; עסקיו הנוספים של התובע היו כושלים, והמנוח סייע לו רבות מבחינה כלכלית באמצעות העברה של כספים לידיו, לרבות באמצעות הלוואות שניתנו לו על ידו, אשר לעיתים נפרעו ע"י התובע; הטענה בדבר ההלוואה שניטלה ממר ב. אינה נתמכת בדבר ובלא שהתובע זימנו לעדות בפני בית המשפט; טענת התובע לפיה הוא זכה במפעל הפיס דינה להידחות, שעה שמדובר בזכייה בשקלים ישנים, דהיינו בסכום שהוא שווה ערך ל-15 ₪ בלבד. כן טוענים הם, כי לא בכדי זנח התובע טענה זו בסיכומיו.

    באשר לטענת התובע לפיה הוא אשר מימן בניית המבנים בשטח המגרש טוענים הנתבעים, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

     

65. לאחר עיון באשר מונח לפניי ובחינת הראיות שהוצגו, מצאתי כי עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל עליו לצורך ההוכחה, ברמה הנדרשת בכגון דא, כי הוא נשא במימון רכישת הזכויות במגרש.

     

66. מהמסמכים שהוגשו ע"י התובע עולה, כי גובה התמורה ששולמה עבור הזכויות במגרש עמד על 50,000 ₪ (עמ' 73 לנספחי תצהיר העדות הראשית של התובע), כי גובה ההלוואה שניטלה ע"י המנוח עמד על 32,300 ₪ (נספח 1 לתצהיר התובע), וכי גובה הזכייה של התובע ומר ב. במפעל הפיס עמד על חמישה עשר אלף חמש מאות עשרים ושניים שקלים ו- 95 אגורות (נספח 7 לתצהיר התובע). התובע לא ציין גובה ההלוואה שניטלה ממר ב. כטענתו.

     

67. לעניין ההלוואה - מצאתי, כי די באשר הונח לפניי כדי להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, שהתובע נשא בפועל בהחזרי ההלוואה שניטלה ע"י המנוח.

     

68. יובהר, כי אין חולק, והתובע עצמו הודה, כי ההלוואה ניטלה ע"י המנוח ולא על ידו (עמ' 38 ש' 10-15 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021). לפיכך ומטבע הדברים, במסמכים שהוגשו על ידו מופיעים פרטי המנוח כלווה ולא פרטי התובע. לא ברור, אפוא, מדוע משליכים הנתבעים יהבם על עובדה זו.

     

69. למותר לציין, כי נתבע 2 הודה בחקירתו הנגדית, שההלוואה ניטלה אמנם על שם המנוח, אך דה פקטו ניטלה היא ע"י התובע: "מ. קיבל את ההלוואה על השם של אבא" (עמ' 120 ש' 2-4 לפרוטוקול הדיון מיום 09.03.2021).

     

70. נתבעת 5 הודתה בחקירתה הנגדית, כי התובע נשא במימון רכישת הזכויות במגרש: "ש. מי שילם על המגרש מ.? ת. כן אבל לא יודעת מאיפה, האם מהחשבון של אבא שלי או שלו. אנו לא דיברנו על כסף כי היה בינינו כבוד. ש. את יודעת ש-מ. הוא זה ששילם? ת. כן הוא זה שניהל את כל העסקים. אני עבדתי אצלו, תשלם בזמן כמו שצריך. מאיפה הכסף? לא יודעת שלו או של אבי כי הם היו ביחד" (ההדגשות אינן במקור- פ.ג.כ; עמ' 70 ש'15 עד עמ' 71 ש' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 09.03.2021).

     

71. גם מעדותה של נתבעת 6 עולה, כי ההלוואה ניטלה ע"י התובע (עמ' 33 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

72. התובע צירף לתצהירו (נספח 1) אסמכתאות המעידות, כי המנוח נטל הלוואה מהבנק בסך 32,300 ₪, אשר פירעונה אמור היה להתבצע החל מחודש מרץ 1986 באמצעות החזרים חודשיים בסך 900 ₪. טענת הנתבעים, לפיה אין ליתן כל משקל לאסמכתאות האמורות שעה שעולה מהן כי ההלוואה ניטלה ארבעה חודשים לפני רכישת הזכויות דינה להידחות, היות שמהמסמכים שהוגשו בעניין תנאי הרכישה (נספח 3 לתצהיר התובע) עולה, כי האפשרות של רכישת הזכויות במגרש עלתה כבר בשנת 1983, ולכן אין זה מן הנמנע, כי משהתקבלה הסכמת המנוח לרכוש עבור התובע הזכויות בנאמנות, הם פעלו לקידום העניין, נערכו לביצוע הרכישה וגייסו ההון הדרוש מבעוד מועד.

     

73. גם טענות הנתבעים לפיהן לא עולה מהמסמכים שהוגשו ע"י התובע כי הוא נשא במדויק בהחזרי ההלוואה החודשיים העומדים על 900 ₪ דינן להידחות.

     

74. אכן, מעיון במסמכים הרלוונטיים עולה, כי הפקדות הכספים ע"י התובע בחשבון הבנק של המנוח לא היו רציפות וסדירות ואף לא בגובה החזריה החודשיים של ההלוואה.

     

75. לצד זאת, מהאסמכתאות שצורפו עולה בבירור, כי התובע נהג להפקיד בחשבון הבנק של המנוח סכומי כסף העולים על גובה ההחזר החודשי, דבר העולה בקנה אחד עם טענתו לפיה הוא התחייב בפני המנוח, שלא זו בלבד שהוא ישיב לו ההלוואה שניטלה על ידו עבורו אלא גם יכסה את יתרת החובה בחשבון הבנק שלו.

     

76. התובע צירף לתצהיר העדות הראשית שלו נספח שהוכתר כ"טבלאות מעקב תובע מזמן אמת, תשלומי ההלוואה לרכישת הקרקע ששולמו מחשבונו של התובע. כולל אישור הפקדה" (נספח 8ב' לתצהיר). יצוין, כי מדובר בטבלאות ערוכות בכתב יד ובהן פירוט של סכומי כסף שהוצאו במהלך שנת 1987 למימון צרכים שונים באמצעות המחאות (להלן: "הטבלאות"). כן צורפו מסמכי בנק הנוגעים לחשבונות הבנק של המנוח והתובע ועניינם הפקדות שבוצעו בחשבון הבנק של המנוח (ובחלקן אף מצוין, כי ההעברה בוצעה מחשבון הבנק של התובע):

     

    א-הפקדה בסך 1,064 ₪ מיום 16.10.1987. על גבי האסמכתא מופיעה חתימת המפקיד אשר ניתן לראות קווי דמיון בינה ובין חתימת התובע. הפקדה זו מופיעה בטבלאות תוך ציון "הלוואה בנק הבינלאומי מגרש" (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 125-126).

     

    ב-הפקדה בסך 1,555 ₪ מיום 29.07.1987 ובסך 1,416 ₪ מיום 09.08.1987 שהועברו לחשבון הבנק של המנוח מחשבון הבנק של התובע. הפקדות אלו מופיעות בטבלאות תוך ציון "תשלום הלוואה למגרש" (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 127-130).

     

    ג-הפקדה בסך 1,250 ₪ מיום 04.11.1987. על גבי האסמכתא מופיעה חתימת המפקיד אשר ניתן לראות קווי דמיון בינה ובין חתימת התובע הפקדה זו מופיעה בטבלאות תוך ציון "הלוואה למגרש" (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 133-135).

     

    ד-הפקדה בסך 2,400 ₪ בחשבון הבנק של המנוח ביום 19.11.1987 (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 134).

     

    ה-העברה בסך 2,000 ₪ מיום 07.01.1988 מחשבון הבנק של התובע לחשבון הבנק של המנוח (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 136-137). העברה זו מופיעה בטבלאות תוך ציון "הלוואה למגרש".

     

    ו-הפקדה בסך 1,310 ₪ מיום 19.05.1987 המופיעה בתדפיס חשבון הבנק של המנוח (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 141). בהצלבה של התדפיס עם אישור ההפקדה נראה, כי היא בוצעה ע"י התובע ועל גבי האסמכתא מופיעה חתימת המפקיד אשר ניתן לראות קווי דמיון בינה ובין חתימת התובע.

     

    ז- הפקדה בסך 1,400 ₪ מיום 10.06.1987 המופיעה בתדפיס חשבון הבנק של המנוח (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 141).

     

    ח-אישורים על העברות כספיות מיום 18.05.1986 בסך 1,600 ₪ ומיום 05.06.1986 בסך 1,000 ₪ מחשבון הבנק של התובע. בהשוואה מול חשבון הבנק של המנוח ניתן לראות הזהות בסכומים שהועברו לחשבונו (נספח 8ב לתצהיר התובע, עמ' 142 ונספח 9ב לתצהיר, עמ' 153).

     

    ט-העברה מחשבון הבנק של התובע לחשבון הבנק של המנוח מיום 12.03.1986 בסך 2,185 ₪ (נספח 9ב' לתצהיר התובע, עמ' 154). בהשוואה מול חשבון הבנק של המנוח ניתן לראות הזהות בסכום שהועבר לחשבונו (נספח 9ב לתצהיר התובע, עמ' 153).

     

    ח-העברה בסך 3,000 ₪ מחשבון הבנק של התובע לחשבון הבנק של המנוח מיום 14.04.1988 (נספח 9ב לתצהיר התובע, עמ' 151-152).

     

    מהראיות האמורות ניתן ללמוד על העברות כספים מהתובע למנוח בסכומים לא מבוטלים. אמנם סך הסכומים העולה מהן אינו מגיע כדי מלוא גובה ההלוואה שניטלה ע"י המנוח, אך בהינתן חלוף הזמן מביצוע העסקה, העולה על שלושה עשורים, די באשר הוצג, עת נראה בבירור שהעברות הכספים בתקופה הנדונה היו מהתובע אל המנוח (ולא באופן דו צדדי), כדי לקבל גרסת התובע לפיה בפועל נשא הוא בהחזר ההלוואה שניטלה ע"י המנוח לטובת מימון הרכישה של הזכויות במגרש.

     

77. יובהר, כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים לפיהן מדובר בכספים שהתובע השיב למנוח נוכח הסיוע הכלכלי שניתן לו על ידו, כך שחלק מהם הועבר אליו במתנה וחלק כהחזר הלוואה שניתנה לו ע"י המנוח. טענות אלו נטענו בעלמא. נהיר, כי משהתובע הציג ראיות המעידות על העברות כספים ממנו אל המנוח בתקופה בה נפרעה ההלוואה שניטלה למימון רכישת הזכויות במגרש, נטל הבאת הראיה לשם סתירת טענותיו בעניין עובר אל כתפי הנתבעים, והם לא הרימו אותו.

     

78. יובהר, כי מן התשתית הראייתית שהובאה לפניי לא התרשמתי שמדובר היה בהעברת כספים הדדית בין התובע והמנוח אלא בהעברה חד סטרית מן התובע אל המנוח בלבד. לפיכך שוכנעתי, כאמור, כי הגם שההלוואה שניטלה לצורך מימון רכישת הזכויות במגרש ניטלה ע"י המנוח, בפועל נשא בהחזריה התובע בשיטת "גב אל גב".

     

79. באשר לטבלאות - אמנם אין הן עונות להגדרת רשומה מוסדית שבסעיף 36 לפקודת הראיות, אולם הן נושאות אופי דומה לרשומות מוסדיות. ודוק, עסקינן כאמור בטבלאות הערוכות בכתב יד, חלקן נושאות הסמליל של עסק התובע וחלקן לא. בטבלאות מופיע ריכוז נתונים של המחאות שנמשכו מעסק התובע, לרבות מספריהן, תאריכי הפירעון, סכומים שנמשכו באמצעותן ושמות המוטבים. שוכנעתי כי מדובר בטבלאות אותנטיות שנערכו במהלך ניהולו הרגיל של עסק התובע ע"י עובדים שונים שהועסקו על ידו על יסוד מסמכי המקור כדוגמת תדפיס בנק ואישורי הפקדות.

     

80. יוער, כי במעמד הדיון ציין ב"כ התובע, כי כלל מסמכי המקור הם בנמצא וב"כ הנתבע רשאי להציגם (עמ' 52 ש' 20 עד עמ' 53 ש' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021). זאת ועוד, התובע צירף לסיכומיו עותק צבעוני של המסמכים, המעיד על האותנטיות שלהם.

     

    כך או כך, באקלים המשפטי שלנו ובהתאם להלכה הפסוקה ממילא מדברים אנו במשקלה של הראיה הנדונה ולא בשאלת קבילותה.

     

    יתר על כן וכידוע, בכל עניין הקשור בדיני הראיות ובסדרי דין מסורה לבית משפט זה הסמכות לנהוג בדרך הנראית לו כטובה ביותר לעשיית משפט צדק (סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995).

     

    לפיכך ובראי כלל הנסיבות, לא מצאתי כי באי הגשת הטבלאות באמצעות עורכיהן יש כדי לשמוט הקרקע תחת ערכן הראייתי ו/או ליטול אותו מהן.

     

    בפרט דברים אמורים בהינתן חלוף הזמן מאז בוצעו העברות הכספים מן התובע אל המנוח ומשמצאתי התאמה מלאה בין הנתונים המופיעים בטבלאות ובין מסמכי הבנק שהוגשו ע"י התובע.

     

81. טענת התובע לפיה הוא זכה בתקופה הנדונה במפעל הפיס נמצאה מהימנה עליי. התובע צירף לתצהירו העתק המחאה שניתנה לו אגב הזכייה (נספח 7 לתצהיר התובע, עמ' 118). יוער, כי ההעתק אינו קריא דיו, אך ניתן לראות, שמדובר בהמחאה שהוא המוטב בה בסך של 15,522.95 ₪.

     

82. לטענת הנתבעים, הסכום בו זכה התובע בפועל הוא 15 ₪ בלבד, נוכח שינוי המטבע שהיה בעת ההיא לשקלים חדשים. מדובר בטענה בעלמא אשר לא הוכחה כלל, ולכן לא מצאתי לקבלה. מובהר, כי אין המדובר בידיעה שיפוטית, והנטל להוכחת טענה מעין זו מונח על בעל הדין מפיו היא נשמעת, ובמקרה דנא – הנתבעים, כאמור. משאלה הם פני הדברים בעוד הוגשה ע"י התובע, כאמור, ראיה חפצית בדבר זכייתו במפעל הפיס, נוטה הכף אל עבר גרסתו. כן טען התובע, כי הזכייה הייתה כשנה לפני רכישת הזכויות במגרש, וכי כספי הזכייה נותרו ברשותו ושימשו להשלמת מימון הרכישה (עמ' 48 ש' 1-8 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021). בראי כלל הנסיבות מצאתי, כאמור, ליתן אמון בגרסתו.

83. השלמת המימון באמצעות נטילת הלוואה ממר ב. – לטענת התובע להשלמת מימון רכישת הזכויות במגרש הוא נטל הלוואה ממר ב. התובע לא ציין גובה ההלוואה שניטלה ותנאיה. לטענתו, גם לא נערך הסכם הלוואה נוכח קשרי החברות ביניהם (עמ' 45 ש' 18-21 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

    התובע גם לא הציג עדותו של מר ב. בפני בית המשפט.

    אין חולק, כי העדר הפרטים הרלוונטיים והימנעות התובע מזימון מר ב. לעדות בעניין נזקפים לחובתו.

     

84. מכלל הראיות שהוגשו ע"י התובע ניתן להצביע על אישור הפקדה בסך 2,000 ₪ בחשבון הבנק שלו (נספח 9א לתצהיר העדות הראשית שלו, עמ' 146) ממנו עולה, כי ביום 17.07.1986 הופקד בחשבונו סך של 2,000 ₪ ועל גביו מופיעה הערה בכתב יד "הלוואה מ- א.ב.".

     

85. בתצהיר העדות הראשית של נתבעת 6 טוענת היא, כי לא היה בידי התובע הסכום שנדרש להשלמת מימון הרכישה של הזכויות במגרש ולכן הוא פנה למר ב. בבקשה לסיוע כספי על מנת לגייס יתרת הסכום שנדרש לו (סעיף 5 לתצהיר). בחקירתה הנגדית הבהירה, כי היא שמעה על כך מאמה המנוחה ולא מפי התובע (עמ' 34 ש' 24 עד עמ' 35 ש' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

     

86. מן האמור לעיל עולה, כי טענות התובע בעניין נטילת ההלוואה ממר ב. להשלמת מימון הרכישה לא הוכחו כדבעי, אולם שעה שמן התשתית הראייתית שהונחה לפניי וכפי שפורט לעיל בהרחבה מצאתי, כי עלה בידו להרים הנטל בעניין מקורות המימון ביחס לחלק הארי של התמורה, העולה על 94% מגובהה (באמצעות ההלוואה שניטלה מהבנק הבינלאומי הראשון ע"י המנוח וכספי הזכייה במפעל הפיס), כי אז אין בממצא זה כדי לכרסם במסקנה אליה הגעתי לפיה עלה, כאמור, בידי התובע להרים הנטל, ברמת ההוכחה הנדרשת, בעניין מימון רכישת הזכויות במגרש על ידו.

     

    הנשיאה בעלויות הבנייה

87. בתצהיר העדות הראשית שלו טוען התובע, כי במהלך שלוש השנים שלאחר רכישת הזכויות במגרש, נשא הוא במימון עלויות הקמת המבנים בשטח המגרש (סעיף 10.17 לתצהיר).

     

88. לטענת הנתבעים, טענה זו הועלתה לראשונה בתצהיר העדות הראשית של התובע בעוד כל שנטען על ידו בכתב התביעה בעניין זה הוא, שהוגשו על ידו תוכניות בניה למבנים שהוקמו בשטח המגרש (סעיף 17 לכתב התביעה). לפיכך טוענים הם, כי מדובר בשינוי ובהרחבת חזית אסורה, ולכן יש לדחות טענות התובע בעניין.

     

89. בסיכומי התשובה שלו לא התייחס התובע לטענה זו.

     

90. מעיון בכתב התביעה עולה, כי אכן לא נטען דבר ע"י בעניין הנשיאה בעלויות הקמת המבנים שבשטח המגרש. לפיכך, אין מקום לקבוע ממצאים בעניין זה משסוגיה זו אינה חלק מיריעת המחלוקת. עם זאת יובהר, כי אין בכך כדי לגרוע כמלוא הנימה מן הממצאים לעיל ולהלן בעניין היות התובע המוציא והמביא בכל הנוגע לרכישת הזכויות במגרש ולטיפול בכל הכרוך בהחזקתו ובהחזקת המבנים שבשטחו.

     

    האם נהג התובע במגרש מנהג בעלים?

91. לטענת התובע, נהג הוא במגרש מנהג בעלים, ובתוך כך החזיק בו בפועל ודאג לפיתוחו לכל אורך השנים מאז נרכשו הזכויות בו בלא שמי מהצדדים הלין על כך או טען שעליו לסלק ידו ממנו.

     

92. כן טוען התובע, כי בהיותו בעליהן של הזכויות במגרש, רכש הוא את מכונת הייצור כנדרש, הקים בשטח המגרש מפעל לייצור נסורת, נשא בתשלום דמי הפיתוח, ההפרשים, עלויות החיבור של המבנים במגרש לאספקת מים וחשמל, וטיפל בכל עניין אחר הקשור במגרש (סעיף 10.15 עד סעיף 16 לתצהיר העדות הראשית שלו). התובע צירף לתצהירו העתקים רבים של קבלות וחשבוניות אשר הונפקו לעסק בשם "..." בקשר עם המגרש (נספח 2 לתצהיר התובע).

     

93. הנתבעים מכחישים הנטען על ידו וטוענים, כי לכל היותר קיבל הוא היתר מהמנוח לעשות שימוש במגרש. הנתבעים מפנים להסכם בין המנוח, התובע ונתבע 2, הנושא כותרת "הסכם ההעמדה לרשות" (וצורף כנספח ז' לתצהיריהם), באמצעותו העמיד המנוח את המגרש לשימוש התובע ונתבע 2 בכובעם כנאמני חברת .... כהגדרת ההסכם. ההסכם אינו נושא תאריך, וטענת הנתבעים לפיה הוא נחתם יום לאחר הקמתה של חברת .... (28.04.1994) לא נסתרה. לדידם, ההסכם מבהיר, כי הזכות היחידה שניתנה לתובע בקשר עם המגרש היא זכות השימוש בו, הא ותו לא. כן נטען על ידם, כי העסק המכונה "...." היה בבעלות המנוח ולא בבעלות התובע.

     

94. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי ההסכם האמור נערך בעקבות דרישה של רואה החשבון: "ש. מציג לך את נספח ז' לנספחי הנתבעים עמ' 36, הסכם העמדה לרשות. ת. זה מה שאמרתי לך כרגע, שרואה החשבון ביקש את זה לא אני. אני לא צריך רשות אני הייתי שם, מהיום שהאדמה הייתה קוצים ודרדרים אני שם. אני עשיתי את זה במו ידיי. אני בניתי את התוכנית. ש. אם אתה לא צריך רשות מאף אחד.... ת. זה טכני. זה בגלל המס, מס הכנסה" (עמ' 44 ש' 19-22 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

95. עוד הבהיר התובע, כי הזכויות במגרש לא הועברו על שמו משיקולי מס, שעה שעפ"י עצת רואה החשבון מוטב היה להמתין לפטירת המנוח ורק אז לבצע ההעברה וליהנות בכך בפטור ממס: "ש. לפחות אז כשאביך חתם על המסמך הזה, הבנת שיש בעיה, המגרש לא שלך? ת. זה לא נכון, זה טכני. אמרתי לך להעביר שם ביקשו ממנו מאות אלפי שקלים. אני לא יכול לבוא לאבא להגיד לו, אמרתי בע"ה אבא יחיה עד 120, רואה החשבון אמר לי שאביך ילך לעולמו אתה לא תשלם שקל. כולם יודעים שזה שלי, אני מחזיק במגרש בפועל ואף אחד לא לקח את המפתח עד היום. הכל ברשות ובהסכמה" (עמ' 45 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021).

     

96. דברי התובע נאמרו בהמשך ובהשלמה לנטען בתצהיר העדות הראשית שלו לפיו במהלך השנים נבחנה על ידו האפשרות של העברת הזכויות במגרש על שמו, אך משיקולי מס הוא נמנע מלעשות זאת: "במרוצת השנים ולאחר פירעון מלוא ההלוואה, בדקתי עם רו"ח את האפשרות להעביר את הרישום של המגרש על שמי, אך התברר מחישוב מס כי התשלום עבור זה הנו גבוה לאין שיעור, כלומר סכום גבוה מאוד לעומת התשלום ששילמתי עבור רכישת המגרש, לכן המליצו לי להשאיר את המצב כך ובערוב ימיו של אבי ז"ל יעבירו את המגרש על שמי"(סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית שלו).

     

97. גרסת התובע מהימנה עליי. כאמור, הסכם העמדת המגרש לרשות החברה נערך מיד לאחר הקמתה, ומשכך סביר בהחלט שרואה החשבון ביקש עיגון בכתב לעניין השימוש שלה במגרש משאין חולק כי הזכויות בו רשומות על שם המנוח.

     

98. כן מצאתי לקבל גרסתו בעניין תכנון המס ואי העברת הזכויות במגרש על שמו בימי חייו של המנוח נוכח ההשלכות שהיו למהלך זה בהיבט המיסויי.

     

99. באשר לבעלות בעסק המכונה "..." – כאמור, גם בעניין זה חלוקים הצדדים.

100. יצוין, כי איש מן הצדדים לא הגיש ראיות חד משמעיות בסוגיה זו. כל שהוגש הוא תעודת עוסק מורשה מיום 19.06.1988 נושאת מס' .... (עמ' 48 לנספחי תצהיר העדות הראשית של התובע), ברם לא ניתן ללמוד ממנה אודות זהות בעליו של העסק.

      

     ודוק, מס' העוסק המורשה אינו זהה למס' תעודת הזהות של המנוח ואף לא לזה של התובע.

      

101. העדויות שנשמעו לפניי בעניין זה לא היו אחידות: עפ"י עדותו של מר ב.ד. העסק היה בבעלות התובע (עמ' 28 ש' 17-28 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2021); עפ"י עדותה של נתבעת 5 היה העסק בבעלות התובע ונתבע 2 (עמ' 74 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021); עפ"י עדותה של נתבעת 1, היה העסק בבעלות המנוח, (עמ' 107 ש' 2-3, שם); עפ"י עדותו של נתבע 4 היה העסק בבעלות המנוח ונתבע 2 (עמ' 96 ש' 16, שם) ומעדותו של נתבע 3 עולה, כי לדידו העסק הוקם על ידו (עמ' 83 ש' 8-11, שם).

      

102. כאשר התבקש נתבע 3 להבהיר הסתירה בין טענתו לפיה העסק היה בבעלות המנוח כנטען בתצהירו ובין הנטען על ידו בחקירתו הנגדית לפיו, כאמור, העסק היה בבעלותו השיב באופן חמקמק ומעורפל (עמ' 86 ש'21 עד עמ' 87 ש' 12, שם).

      

103. עינינו הרואות, אפוא, כי לא ניתן לקבל גרסת הנתבעים בעניין הבעלות בעסק.

      

104. התובע צירף לתצהיר העדות הראשית שלו מכתב מיום 21.08.1988 הערוך בכתב יד על גבי נייר המכתבים של העסק ומופנה למע"מ לפיו נתבע 3 מבקש לפרוש מן השותפות בו ואת מקומו יתפוס התובע (עמ' 159 לנספחי תצהיר התובע).

      

105. כאשר נשאל הנתבע 3 אודות המסמך האמור לפיו הבעלות בעסק הועברה על ידו אל התובע הוא הכחיש את קיומו, טען, כי המסמך שהוגש מזויף, וכי הוא מעולם לא ראה אותו (עמ' 83 ש' 14 עד עמ' 84 ש' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021) . ברם, טענתו עומדת בסתירה לעדות הנתבע 2 אשר הודה, כי העסק הועבר לבעלות התובע מידי הנתבע 3 (עמ' 121 ש' 12-13, שם).

      

106. בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי האפשרות המסתברת יותר היא שהעסק היה בבעלות התובע והאסמכתאות שצורפו על ידו לתצהירו מעידות כי הוא נשא בהוצאות הקשורות במגרש, לרבות עלות החיבור של המבנים בו לאספקת המים והחשמל (נספח 5 לתצהיר התובע), הוצאות הפיתוח (נספח 12 לתצהיר התובע בו מופיע אמנם שמו של המנוח הרשום כבעלים, אך בפועל החתימה היא של התובע).

      

107. כן שוכנעתי, כי התובע רכש את מכונת ייצור הנסורת. בתצהיר העדות הראשית שלו מכחיש הנתבע 3 את טענת התובע בעניין, וטוען כי המכונה נרכשה על ידו (סעיף 33 לתצהיר). למרות זאת, מחקירתו הנגדית עולה תמונה אחרת: "ש. בזמן שלקחת את המכונה? ת. אני פיזית לא לקחתי, פתחתי ובדקתי וראיתי איך היא עובדת, כמה פעמים. ש. כלומר אתה לא הבאת אותה? ת. פיזית, לא. אולי לא אולי כן. ש. למרות שאתה אומר זאת כאן ועכשיו, אני אומר לך שבתצהיר טענת משהו הפוך. בתצהיר אמרת שאתה הבאת אותה. ת. הבאתי את הרעיון של המכונה. להביא ממש פיזית את המכונה לא הבאתי. אך הרעיון שלי. ש. מה שרשמת בתצהיר לא נכון ת. אתה לא הבנת את התצהיר. הרעיון היה שלי. ש. מקריא לך את סעיף 33 סיפא. ת. נכון. ש. תחליט הבאת את הרעיון מהמושב, או הבאת את המכונה? ת. בהתאם לבקשתו של אבא שלי, שלמעשה הוא היה המנהל הכללי. ביקש ממני ללכת לבניה לבדוק את עניין המכונה. הלכתי בדקתי, ראיתי שזה טוב דאגתי להביאה פיזית ממש, לא. אולי לא. על זה אתה נתפס? ש. בסעיף הזה, מה שרשמת לא נכון. ת. נכון מאוד. אתה לא מקשיב. לא פיזית הלכתי והבאתי את המכונה. הרעיון להביא, אני הבאתי את הרעיון. אותך מה שמעניין הוא הרעיון לא המנוע של המכונה. זה שטויות. הרעיון היה שלי, נכון" (עמ' 91 ש' 2-22 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

     דברים אלה מדברים, אפוא, בעד עצמם, ומשכך יש לדחות טענת הנתבע 3 בעניין רכישת המכונה על ידו.

      

108. יצוין, כי תמיכה בטענת התובע לפיה ניהול מלוא ענייני המגרש והנשיאה במלוא העלויות הכרוכות בפיתוחו ובהחזקתו נעשו על ידו ניתן למצוא בבירור בעדות הנתבעת 5 שאישרה במסגרת חקירתה הנגדית, כי הגם שעל גבי המסמכים הנוגעים למגרש מופיע שם המנוח, התובע טיפל בכל, ואף כי אינה יודעת מקור הכספים ששימשו לנשיאה בהוצאות הכרוכות בהחזקת המגרש ובפיתוחו, בפועל עשה זאת התובע (עמ' 74 ש' 20 עד עמ' 75 ש' 2 וש' 5-6 לפרוטוקול הדיון מיום 08.03.2021).

      

109. מן התשתית הראייתית המונחת לפניי עולה, כי התובע טיפל בהשכרת המבנים במגרש ובתוך כך קיבל לידיו דמי השכירות לאורך השנים.

      

110. לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעים לפיהן התובע מנוע מלטעון לבעלות בזכויות במגרש לאחר שמשך שנים רבות הוא יצר מצגי שווא גם בפני צדדים שלישיים כי המנוח הוא בעליהן. טענות הנתבעים נשענות על התנהלות התובע בהליך בו נקט כאפוטרופסו של המנוח (א"פ 48279-06-11) במסגרתו הוצהר על ידו שהמנוח הוא בעל הזכויות במגרש, אגב הבקשה לאישור בדיעבד של הסכם הסדרת החוב עם הבנק הבינלאומי הראשון (נספח י' לתצהיר הנתבעים). כן נשענות הן על המצג שיצר התובע, כטענתם, כלפי השוכר, מר ..... וכלפי עו"ד ת. במסגרת הסכם המחאת הזכויות שנכרת בין השניים. ודוק, לטענת הנתבעים בהסכם השכירות אשר נחתם ע"י התובע בכובעו כאפוטרופסו של המנוח עם השוכר מר .... צוין, כי המשכיר (דהיינו - המנוח) הוא בעל הזכויות במקרקעין (נספח י' לתצהיר הנתבעים), וכך גם בהסכם המחאת הזכויות שנחתם בין התובע בכובעו כאפוטרופסו של המנוח ובין עו"ד ת. בו צוין כי הממחה (דהיינו – המנוח) הוא בעל הזכויות במגרש (נספח י' לתצהיר הנתבעים).

      

111. אכן, מן התשתית הראייתית המונחת לפניי עולה, כי התובע ציין בהזדמנויות שונות, שזכויות החכירה במגרש הן של המנוח, אך לא מצאתי, כי בנסיבות המקרה דנא מנוע הוא, בשל כך, מלטעון שהוא בעליהן. נהיר, כי בעשותו כן סמך התובע ידיו על רישום הזכויות בספרי רמ"י.

      

     ודוק, במקרה דנא דרים זה לצד זה שני מעגלים: פנימי וחיצוני. המעגל הפנימי עניינו מערכת היחסים בין המנוח והתובע, אשר מעבר להיותם בני משפחה מדרגה ראשונה, אב ובן, מצאתי, כאמור, כי בהקשר בו עסקינן מדובר ביחסי נאמנות, דהיינו בין נאמן ונהנה, ואילו המעגל החיצוני עניינו מערכת היחסים בין התובע וצדדים שלישיים. ברי, כי בהינתן טיב הזכויות נושא דיוננו, מבחינתם של הצדדים השלישיים רישום הזכויות הוא חזות הכל, ואופייה של מערכת היחסים בין התובע והמנוח (בפן המשפטי לפחות) אינה מעניינם. לפיכך, ככל שבהתקשרות התובע עם צדדים שלישיים הוזכר שם המנוח כבעל הזכויות במגרש, היה זה בהלימה לרישום הזכויות ברמ"י, עת אין חולק כי המוציא והמביא היה התובע, לרבות בכל הנוגע לעצם ההתקשרות.

      

     עוד יובהר, כי נסיבות המקרה דנא אינן מקימות השתק שיפוטי.

      

     הנה כי כן, אין לזקוף לחובת התובע הצגת המנוח כבעל הזכויות במקרקעין משהדבר נובע מן הרישום בספרי רמ"י ומשלא נקבע דבר ע"י ערכאה שיפוטית או טריבונל אחר כלשהו על סמך המצג האמור, במובן זה שיש בו כדי לשמוט הקרקע תחת תביעתו.

      

112. כן לא מצאתי לקבל טענת ההתיישנות שבפי הנתבעים.

     לטענת הנתבעים, התביעה התיישנה משחלפו 35 שנה ממועד החתימה על הסכם הפיתוח ומשחלפו למעלה משבע שנים ממועד פטירת המנוח, מועד פקיעת הנאמנות הנטענת ועד להגשת התביעה.

     לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") תחילת מרוץ ההתיישנות הוא ביום הולדת עילת התביעה. משעילת התביעה נשענת על יחסי נאמנות, הרי שתקופת ההתיישנות מתחילה במועד בו כופר הנאמן בנאמנותו, ולחילופין במועד פקיעת הנאמנות, דהיינו עם פטירת הנאמן.

      

     בענייננו לא נטען, כי הנאמן כפר בנאמנותו, ולכן, לכאורה, ראשיתה של תקופת ההתיישנות הוא במועד פטירת המנוח, דהיינו בחודש פברואר 2011.

      

113. התביעה מושא ההליך שבכותרת הוגשה בחודש מאי 2018. משהתובע פנה לבית משפט זה, כאמור, בראשית שנת 2013 בתביעה הזהה לה (תמ"ש 54763-01-13), הרי שיש בכך כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

      

     זאת ועוד, משהנתבעים או מי מהם הודו בכתב בקיומה של זכות התובע נושא ההליך דנא (במסגרת כתב הוויתור), הרי שתקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום מתן ההודאה (סעיף 9 לחוק ההתיישנות).

      

     יוער, כי כתב הוויתור אמנם אינו נושא תאריך, אך מלשונו ומעצם טיבו נהיר, כי הוא נחתם בידי הנתבעים או מי מהם לאחר פטירת המנוח, עת מרביתם חתמו עליו לפני הגשת התביעה הקודמת (משנת 2013) ואילו היתר – לאחריה.

      

     נהיר, אפוא, כי התביעה לא התיישנה.

      

114. באשר לטענת הנתבעים בעניין השיהוי בהגשת התביעה – בהלכת תלמוד תורה נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום בו יש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש בלתי נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע, המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי. כן נקבע, כי לשם ביסוסה של טענת השיהוי, יש להוכיח, שבנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן שינה הנתבע מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי הנגרם עקב חוסר תום לב של התובע (רע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים, פורסם במאגרים האלקטרוניים). אמנם ראוי היה, כי התובע יפעל להסדרת רישום הזכויות במגרש על שמו בעוד המנוח, המהווה גורם המפתח בעניין, בחיים. לכן, על פניו השתהה התובע בהגישו התביעה לאחר פטירת המנוח. עם זאת, לטענת התובע, אשר נמצאה מהימנה עליי, טרם פטירת המנוח לא עלה בדעתו, כי מי מהנתבעים יתכחש לזכויותיו במגרש נוכח התנהלותם לכל אורך השנים. כן מצאתי לקבל גרסתו, לפיה הוא לא פעל להעברת הזכויות במגרש על שמו בעוד המנוח היה בין החיים משיקולי מס, תוך שברור היה לו, שאיש לא יעמוד בדרכו, והזכויות תעבורנה על שמו בדרך של ירושה.

     הנה כי כן, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנא, שעלה בידי הנתבעים לבסס טענת השיהוי ולהוכיח, כי התנהלות התובע מלמדת על זניחת זכות התביעה שלו ו/או על חוסר תום לב ו/או שמחמת חלוף הזמן הם או מי מהם שינו מצבם לרעה.

      

     יוער, כי ממילא עסקינן בסוגיה אשר גבולותיה גמישים ורחבים ומותירים מרחב גדול של שיקול דעת בידי בית המשפט (להבדיל מטענת ההתיישנות אשר גדריה נקבעו ע"י המחוקק), אך עם זאת היא כבדת משקל ותוצאתה מרחיקת לכת. משכך, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בהפעילו שיקול הדעת המסור לו טרם קבלתה של טענת השיהוי.

      

     כפי שהובהר לעיל, אמנם הגשת התביעה דנא לאחר פטירת המנוח מגבירה הנטל הרובץ על כתפי התובע, אך מצאתי שהוא עמד בו.

      

     סוף דבר

115. נוכח האמור בהרחבה לעיל, מצאתי לקבל התביעה ולהצהיר, כי התובע זכאי להירשם כבעליהן של מלוא הזכויות במגרש כפוף לזכויות עפ"י המשכון הרשום עליהן ותוך החרגת חלקו של נתבע 13 בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בתיק פש"ר ...) ומכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות.

     כן מצאתי להצהיר כי התובע זכאי לקבלת מלוא התמורות בקשר עם המגרש ו/או המחוברים לו ביחס לעבר, להווה ולעתיד ומידי כל צד שלישי שהוא.

      

116. בראי כלל הנסיבות בהליך ותוך התחשבות בקרבה המשפחתית בין הצדדים אני מחייבת הנתבעים 1-5 לשאת, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך 15,000 ₪ בלבד.

      

117. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

      

118. בזאת מסתיים ההליך שלפניי והמזכירות תסגור את התיק.

     ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ב, 20 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.